ארכיון

אהבת? ספר/י לאחרים!

Facebook
Pinterest71
Follow by Email
Google+27
https://healthy-life.style/%D7%93%D7%99%D7%90%D7%98%D7%AA-hcg-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%AA%D7%A8">
Twitter14
RSS20
SHARE31

קילוגרמים וסנטימטרים • מאת ד”ר סימונס – 1 טבעה של השמנת יתר

קילוגרמים וסנטימטרים
גישה חדשה לנושא של השמנת יתר

מאת א.ת.ו סימונס, רופא
בית-החולים הבינלאומי סלבטורה מונדי ברומא

טבעה של השמנת יתר

השמנת יתר היא הפרעה

בתור הבסיס לדיון שלנו אנחנו מניחים שהשמנת יתר, בכל צורות הביטוי הרבות שלה, נובעת מתפקוד לקוי של חלק כלשהו של הגוף. וגם שכל גרם של שומן שנצבר באופן חריג הוא תמיד תוצאה של אותה הפרעה בתפקוד של איזשהו ויסות כימי. אנשים שסובלים מההפרעה הספציפית הזאת ישמינו בין אם הם יאכלו יותר מדי, כמות נורמאלית או פחות מדי. אדם שאין לו את ההפרעה הזאת לא ישמין לעולם, גם אם הוא יאכל יותר מדי לעתים קרובות.

אנשים שההפרעה אצלם היא חמורה יצברו שומן מהר מאוד. אנשים שסובלים ממנה באופן מתון יעלו במשקל בהדרגה. אנשים שסובלים ממנה בצורה קלה יצליחו לשמור על משקל יציב לתקופות זמן ארוכות. בכל המקרים האלה, ירידה במשקל שמגיעה בעקבות דיאטה, טיפולים בבלוטת התריס, תרופות מפחיתות תיאבון, משלשלים, התעמלות חריגה, עיסויים או אמבטיות תהיה זמנית בלבד, והם יעלו בחזרה את המשקל במהירות ברגע שהם ירפו מהמשטר שגרם לירידה במשקל. הסיבה לכך היא פשוט העובדה שאף אחד מהדברים האלה לא מטפל בבעיה הבסיסית.

בעוד שיש הבדלים גדולים בחומרה של השמנת היתר, אנחנו תמיד נתייחס לכל הצורות השונות, בשני המינים ובכל הגילאים בתור השמנת יתר שתמיד נובעת מאותה הפרעה. אז הסיבה להבדלים תהיה בחלקה קשורה לדרגת החומרה, בחלקה למבנה המולד של הגוף ובחלקה להשפעה המשנית של בלוטות המערכת האנדוקרינית כגון בלוטת יותרת-המוח, בלוטת התריס, בלוטות יותרת הכליה ובלוטות המין. מצד שני, אנחנו מניחים שליקוי באחת מהבלוטות האלה אף פעם לא יכול ליצור את ההפרעה הנפוצה שידועה בתור השמנת יתר.

אם קו המחשבה הזה נכון, אז טיפול שנועד לטפל בהפרעה צריך להיות יעיל באותה המידה אצל אנשים משני המינים, בכל הגילאים ובכל צורות השמנת היתר. אם זה לא כך, זכותנו להטיל ספק בכך שטיפול מסוים מטפל בהפרעה שנמצאת בבסיס העניין. יתרה מזאת, כל טענה שההפרעה טופלה צריכה להיות מאומתת על-ידי העובדה שאחרי הטיפול המטופל יכול לאכול כרגיל כל מזון שהוא רוצה, מבלי לצבור שומן. רק אם התנאים האלה מתקיימים אנחנו יכולים לדבר בצורה לגיטימית על ריפוי השמנת יתר, ולא על ירידה במשקל.

אז הבעיה שאנחנו ניצבים בפניה היא החיפוש אחר המיקום והאופי של ההפרעה שמובילה להשמנת יתר. ההיסטוריה של החיפוש הזה היא סדרה ארוכה של תקוות גדולות ואכזבות מרות.

ההיסטוריה של השמנת יתר

פעם, לא לפני זמן רב, השמנת יתר נחשבה לסימן של בריאות והצלחה אצל הגבר, ולסימן של יופי, חושניות ופוריות אצל האישה. קרוב לוודאי שהגישה הזאת הגיעה מהתקופה הניאוליתית, בערך לפני 8,000 שנה. בתקופה ההיא, לראשונה בהיסטוריה של התרבות, האדם התחיל להיות בעליו של רכוש: חיות מבויתות, אדמה ראויה לעיבוד, בתים, כלי חרס וכלי מתכת. לפני כן, למעט אצל גזעים מסוימים כגון ההוטנטוטים, השמנת היתר כמעט שלא היתה קיימת. והיא עדיין לא קיימת אצל כל חיות הבר ורוב הגזעים הפרימיטיביים.

כיום השמנת היתר מאוד נפוצה אצל כל הגזעים המתורבתים, כי הנטייה להפרעה יכולה לעבור בתורשה. בכל פעם שמשקל חריג נחשב לנכס, לבחירה המינית היתה נטייה להעביר את התכונה לדור הבא. רק לאחרונה השמנת יתר ברורה איבדה חלק מהמשיכה שלה, למרות שהסגידה לחזה נשי גדול – דבר שהוא תמיד סימן להשמנת יתר רדומה – מראה שהאופנה הזאת עדיין קיימת.

המשמעות של ארוחות סדירות

בתקופה הניאוליתית המוקדמת התרחש שינוי נוסף שעשוי להסביר את העובדה שכיום כמעט כל נטייה תורשתית בסופו של דבר מתפתחת להשמנת יתר ברורה. השינוי הזה הוא הנוהג של ארוחות סדירות. בתקופות שלפני התקופה הניאוליתית, האדם אכל רק כאשר הוא היה רעב ורק את הכמות שהוא היה צריך כדי להשקיט את תחושת הרעב. בנוסף, רוב האוכל שלו היה נא, וכולו היה לא מעובד. הוא צלה את הבשר שלו, אבל הוא לא הרתיח אותו במים, מאחר שלא היו לו סירים. את המעט שהוא הצליח ללקט מהאדמה והעצים, הוא אכל תוך כדי הליקוט.

מבנה מערכת העיכול של האדם שהוא “אוכל כול”, שדומה לזה של קוף, עכבר או חזיר, מותאם לנשנוש רצוף של כמויות קטנות. הוא לא מותאם לאכילה של כמות גדולה במכה אחת, כמו למשל אצל משפחת החתולים הטורפים. לכן הנוהג של ארוחות סדירות, במיוחד כאלה שמתעכלות מהר, מעמיס מאוד על היכולת של האדם המודרני להתמודד איתן, בגלל כמויות גדולות של אוכל שפתאום מגיעות למחזור הדם ממערכת העיכול.

משמעות הנוהג של ארוחות סדירות היתה שהאדם היה צריך לאכול יותר ממה שהגוף שלו היה צריך באותו רגע, כדי לגשר על הזמן שעובר עד לארוחה הבאה. מזון שנחשב לקל לעיכול פתאום הציף את הגוף שלו בחומרים מזינים שבאותו רגע הוא לא היה זקוק להם. היה צריך איכשהו לאחסן את העודפים האלה, באיזשהו מקום.

שלושה סוגים של שומן

אנחנו יכולים לזהות שלושה סוגים של שומן בגוף האדם. הראשון הוא שומן מבני שממלא את החללים בין האיברים השונים – סוג של חומר אריזה. שומן מבני ממלא תפקידים חשובים נוספים, כגון לעטוף את הכליות ברקמה אלסטית רכה, להגן על עורקי הלב ולשמור את העור חלק ומתוח. הוא גם מספק את הכרית הקפיצית של שומן קשיח שנמצאת תחת העצמות של כפות הרגליים, שבלעדיה לא היינו יכולים ללכת.

הסוג השני של שומן הוא מאגר הדלק הרגיל, שהגוף יכול לקחת ממנו בחופשיות כאשר לא מגיעים מספיק חומרים מזינים ממערכת העיכול. מאגרים רגילים כאלה מפוזרים בכל רחבי הגוף. שומן הוא חומר שיכול לארוז את הערך הקלורי הגבוה ביותר במקום הקטן ביותר. בצורה הזאת, המאגרים הרגילים של דלק שנחוצים לפעילות שרירית ולשמירה על טמפרטורת הגוף, יכולים להיות מאוחסנים באופן הכי חסכוני. שני סוגי השומן האלה, השומן המבני ומאגרי השומן, הם נורמאליים. וגם אם הגוף שומר מאגרים מקסימאליים מהם, אי אפשר לקרוא לזה השמנת יתר.

אבל ישנו סוג שלישי של שומן שהוא לגמרי חריג. המטופל שסובל מהשמנת יתר סובל מהצטברות של השומן הזה ורק של השומן הזה. גם השומן החריג הזה הוא באופן פוטנציאלי מאגר של אנרגיה; אבל בשונה מהמאגרים הרגילים, הוא לא זמין לגוף במקרי חירום תזונתיים. אפשר לומר שהוא נעול במאגרים קבועים, שלגוף אין גישה אליהם כמו למאגרים הרגילים.

כאשר אדם שמן מנסה לרדת במשקל על-ידי הרעבה עצמית, הוא מאבד תחילה את מאגרי השומן הרגילים שלו. כאשר המאגרים האלה מתרוקנים הוא מתחיל לשרוף שומן מבני. הגוף מוכן לוותר על המאגרים החריגים רק בתור מוצא אחרון. למרות שבשלב הזה המטופל מרגיש כל-כך חלש ורעב עד שהוא זונח את הדיאטה. מהסיבה הזאת אנשים שסובלים מהשמנת יתר מתלוננים על כך שהם מאבדים את השומן הלא נכון. הם מרגישים מורעבים ועייפים, הפנים שלהם נעשות שקועות וכחושות, אבל הבטן, המותניים, הירכיים והחלק העליון של הזרועות נשארים כמעט ללא שינוי. השומן שהם כבר התחילו לשנוא נשאר, והשומן שהם צריכים כדי לכסות את העצמות שלהם הולך ומתדלדל. העור שלהם מתקמט והם נראים זקנים ואומללים. זאת אחת החוויות הכי מתסכלות ומדכאות שאדם יכול לחוות.

חוסר צדק כלפי אנשים שסובלים מהשמנת יתר

מאשימים את המטופלים שסובלים מהשמנת יתר ברמאות, בזללנות, בחוסר כוח רצון, בתאוותנות ובתסביכים מיניים. החזקים מתמרמרים ומחליטים שהרפואה המודרנית היא רמאות, והנציגים שלה הם טיפשים. החלשים מרימים ידיים בייאוש. בכל אחד מהמקרים התוצאה זהה: עלייה נוספת במשקל, השלמה עם הגורל המביש, והחלטה לחיות לפחות באופן נסבל בזמן הקצר שנותר להם, מתוך בוז וזלזול כלפי הרופאים וחברות הביטוח.

מטופלים שסובלים מהשמנת יתר מרגישים טוב מבחינה גופנית רק כאשר המשקל שלהם יציב, או כאשר הם מעלים משקל. ייתכן שהם ירגישו אשמים, עקב העייפות והעצלות שתמיד מגיעות עם השמנת יתר. הם עשויים להרגיש בושה, כי גרמו להם להרגיש שהם חסרי שליטה. ייתכן שהם ירגישו אימה ממראה הגוף העירום שלהם, ומעד כמה הבגדים צמודים עליהם. אבל יש להם תחושה פרימיטיבית של שביעות רצון שמיד הופכת לאומללות ברגע שהם מחליטים לנסות לרדת במשקל. יש לכך סיבות מאוד ספציפיות.

דבר ראשון, כדי לשמור על טמפרטורה מסוימת, גוף גדול צריך יותר קלוריות מגוף קטן. שנית, המאמץ השרירי להזיז גוף גדול הוא גדול יותר מאשר גוף קטן. המאמץ השרירי צורך קלוריות שהמזון צריך לספק אותן. לכן, כאשר כל שאר הפקטורים זהים, אדם שמן צריך יותר מזון מאדם רזה. לכן אפשר להגיע למסקנה שאם אדם שמן יאכל רק את כמות המזון הנוספת שהגוף שלו צריך, הוא יצליח לשמור על משקל יציב. אבל כל רופא שבדק מטופלים שסובלים מהשמנת יתר בתנאים מאוד מבוקרים, יודע שזה לא נכון. למעשה, הרבה מטופלים שסובלים מהשמנת יתר מעלים במשקל כאשר הם עושים דיאטה, שמבחינה קלורית אפילו לא מספיקה לצרכים הבסיסיים שלהם. לכן חייב להיות מנגנון נוסף בפעולה.

תיאוריות לגבי הבלוטות

פעם חשבו שהמנגנון הזה עשוי להיות קשור לבלוטות המין. קשר כזה עלה על הפרק עקב העובדה שאצל מטופלים בגיל ההתבגרות שסובלים מהשמנת יתר יש תת-התפתחות של איברי המין. נראה היה שהתפשטות השומן בגוף של גברים בגיל העמידה, והנטייה של נשים רבות להעלות במשקל בתקופת הבלות, מצביעים על קשר בין תפקוד מיני ירוד לבין משקל יתר. אבל כאשר הורמונים מיניים מאוד פעילים הפכו לזמינים, התגלה שהנטילה שלהם לא השפיעה על השמנת יתר ולו במעט. אז לא ייתכן שמקור ההפרעה הוא בלוטות המין.

בלוטת התריס

התגלה שבלוטת התריס שולטת בקצב שבו הגוף צורך דלק גופני. לכן, חשבו שאם ייתנו למטופלים שסובלים מהשמנת יתר תרופות לבלוטת התריס, ניתן יהיה לשרוף מהר יותר את מאגרי השומן החריגים שלהם. גם דבר זה התברר כמאכזב ביותר. כיום אנחנו יודעים שהמאגרים החריגים האלה לא נוטלים חלק בצריכת האנרגיה של הגוף – הם נעולים בצורה כזאת שלגוף אין גישה אליהם. תרופות של בלוטות התריס פשוט מכריחות את הגוף לצרוך את מאגרי השומן הרגילים שלו, שהם כבר מדולדלים אצל אנשים כאלה. ואז לפרק את השומן המבני החיוני מבלי לגעת במצבורים החריגים. בדרך הזאת אפשר לגרום למטופל כמעט למות מרעב, למרות שיש לו רזרבות של 50 ק”ג שומן. לכן כל ירידה במשקל שנגרמת כתוצאה מתרופות לבלוטת התריס, היא תמיד על חשבון השומן שהגוף זקוק לו נואשות.

לרוב המטופלים שסובלים מהשמנת יתר יש בלוטת תריס שמתפקדת נורמאלי לחלוטין, ולחלקם יש אפילו בלוטה פעילה יתר על המידה. אבל מדי פעם אנחנו רואים מקרה של אדם שיש לו ליקוי אמיתי של בלוטת התריס. במקרים כאלה, טיפול בבלוטת התריס מביא בעקבותיו ירידה קלה במשקל. הירידה הזאת היא לא תוצאה של איבוד שומן חריג. היא פשוט התוצאה של איבוד חומר רירי, שנקרא מיקסדמה (בצקת רירית), שהגוף צובר כאשר יש ליקוי חמור בבלוטת התריס. בנוסף, מטופלים שסובלים רק ממחסור חמור בהורמון בלוטת התריס, אף פעם לא סובלים מהשמנת יתר במובן המלא של המילה. ייתכן שההבחנה שאנשים רגילים – אבל לא כאלה שסובלים מהשמנת יתר – יורדים במשקל במהירות כאשר בלוטת התריס שלהם נעשית פעילה יתר על המידה, תרמה להנחה השגויה שיש קשר בין פעילות נמוכה של בלוטות התריס לבין השמנת יתר. יש עדיין חוסר הבנה רב לגבי התפקיד לכאורה של בלוטת התריס בהשמנת יתר, ובאמת הגיע הזמן שתרופות לבלוטת התריס יימחקו פעם אחת ולתמיד מרשימת התרופות להשמנת יתר. במיוחד עקב העובדה שמתן תרופות לבלוטת התריס למטופל שבלוטת התריס שלו נורמאלית או מתפקדת יתר על המידה, חוץ מהיותו חסר תועלת, הוא בהחלט מסוכן.

בלוטת יותרת המוח

הבלוטה הבאה שהאשימו אותה שלא בצדק היתה בלוטת יותרת המוח. בלוטה מאוד חשובה זו נמצאת במקום מאוד מוגן, בתוך קפסולה מעצם בבסיס הגולגולת. יש לה תפקודים רבים בגוף, שביניהם גם הוויסות של כל שאר הבלוטות החשובות במערכת האנדוקרינית. סימנים שונים שמצביעים על ליקוי באונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח, לעתים קרובות קשורים להשמנת יתר. דבר זה עורר את התקווה שמקור המחלה יכול להיות בבלוטה הזאת. אבל למרות שהורמונים רבים שמופרשים מבלוטת יותרת המוח כבר בודדו, והוכנו הרבה תמציות מהבלוטה, אף אחד מהדברים האלה, וגם לא השילוב ביניהם, לא הביא שום תועלת בטיפול בהשמנת יתר. לאחרונה, בבלוטת יותרת המוח התגלה מרכיב שגורם לתזוזת שומן. אבל עדיין מוקדם מדי לומר אם המרכיב הזה ימלא תפקיד בטיפול בהשמנת יתר.

בלוטות יותרת הכליה

לאחרונה, שורה ארוכה של גילויים מבריקים לגבי הפעולה של בלוטות יותרת הכליה או בלוטות האדרנל (איברים קטנים שנמצאים מעל הכליות) עוררו עניין עצום. עניין זה פנה לתחום השמנת היתר כאשר התגלה מצב – שנקרא תסמונת קושינג – שבחלק מההיבטים שלו דומה להשמנת יתר חמורה. תסמונת קושינג נגרמת על-ידי גדילה מחודשת של הבלוטות, או על-ידי גירוי יתר שלהן בעזרת הורמון אדרנו-קורטיקוטרופי (ACTH). ACTH הוא הורמון שמופרש מבלוטת יותרת המוח, ששולט בפעילות של קליפת בלוטות יותרת הכליה.

למדנו שגירוי חריג של קליפת בלוטות יותרת הכליה יכול ליצור סימנים שדומים להשמנת יתר אמיתית. אבל הידע הזה לא הניב אמצעים מעשיים לטיפול בהשמנת יתר, על-ידי הפחתת הפעילות של קליפת בלוטות יותרת הכליה. אין ראיות שמצביעות על כך שאצל אדם שסובל מהשמנת יתר ישנה פעילות מוגזמת של בלוטות יותרת הכליה; למעשה, כל הראיות מצביעות על ההיפך. נראה שיש מחסור בפעילות בלוטות יותרת הכליה, וירידה בהפרשה של ACTH מהאונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח.

אז שוב, החיפוש שלנו אחר המנגנון שגורם להשמנת יתר הוביל אותנו לדרך ללא מוצא. לאחרונה, אנשים רבים שחקרו השמנת יתר פנו לגישה הניהיליסטית שהשמנת יתר נגרמת פשוט על-ידי אכילה מוגזמת. ושניתן לרפא אותה רק על-ידי אכילה מעטה מדי.

מוח הביניים או ההיפותלמוס

עבור אלה מאיתנו שסירבו להרים ידיים נותרה תקווה אחת קטנה. אי שם במעמקי המוח האנושי, ישנו חלק שיש לנו במשותף עם כל החיות בעלות החוליות, החלק שנקרא מוח הביניים. זהו חלק מאוד פרימיטיבי של המוח. אצל האדם הוא כמעט חנוק לגמרי על-ידי מאסות גדולות של תאי עצבים שבעזרתם אנחנו חושבים, מגיעים למסקנות ומזיזים את הגוף באופן רצוני. מוח הביניים הוא החלק שממנו מערכת העצבים המרכזית שולטת בכל הפעולות האוטומטיות של הגוף. פעולות כגון נשימה, קצב הלב, עיכול, שינה, סקס, מערכת השתן, מערכת העצבים האוטונומית; ודרך בלוטת יותר המוח בכל הפעולות ההדדיות של הבלוטות במערכת האנדוקרינית.

לכן, זאת לא היתה הנחה חסרת בסיס שהפעילות המסובכת של לאגור דלק ולספק אותו לגוף, גם היא נשלטת על-ידי מוח הביניים. ידוע כבר זמן רב שתכולת הסוכר בדם – עוד צורה של דלק – תלויה במרכז עצבי מסוים שנמצא במוח הביניים. כאשר הורסים את המרכז הזה אצל חיות מעבדה, הן מפתחות מחלה שמאוד דומה לסוכרת קבועה אצל בני אדם. בנוסף, במשך זמן רב ידוע שהרס מרכז נוסף במוח הביניים יוצר רעבתנות עצומה ועלייה חדה במשקל אצל חיות שאף פעם לא משמינות בצורה ספונטאנית.

בנק השומן

אם לאדם יש מרכז כזה ששולט בתנועה של השומן, הפעילות שלו תצטרך להיות מאוד דומה לבנק. כאשר הגוף מקבל מהמעיים יותר דלק ממה שהוא זקוק לו ברגע זה, העודף הזה מאוחסן במקום שניתן להשוות אותו לחשבון בנק. מהחשבון הזה אפשר תמיד למשוך כמה שצריך. כל מאגרי השומן הרגילים נמצאים בחשבון כזה, וקרוב לוודאי שמרכז כלשהו במוח הביניים שולט בהפקדות ובמשיכות.

כאשר קצב ההפקדות עולה בצורה חדה בעוד שמשיכות קטנות הופכות לנפוצות יותר, ייתכן שמגיעה נקודה שיכולת הבנקאות של מוח הביניים לא יכולה להתמודד איתה. בנקאי עשוי להציע ללקוח עשיר להשקיע את ההון ה-“מיותר” שלו, במקום לצבור חשבון עובר ושב גדול וקשה לניהול. באותו אופן, נראה שגם הגוף בונה חשבון הפקדות קבוע שלתוכו הולכים כל הכספים המיותרים. אבל לא ניתן למשוך מהחשבון הזה בעזרת אותן השיטות כמו מחשבון העובר ושב. בצורה הזאת, “בנק השומן” של מוח הביניים משחרר את עצמו מכל העבודה הנוספת, שחורגת מעבר לעבודת הבנקאות הרגילה שלו. ההתחלה של השמנת היתר היא הרגע שבו מוח הביניים מאמץ את התחבולה הזאת, שנועדה לקצץ לו את העבודה. ברגע שהוא מבסס חשבון הפקדה קבוע שבו כל עודף זמין ננעל ויוצא מהמחזור הרגיל, מאגרי השומן הרגילים נשמרים כשהם מלאים רק במינימום הדרוש.

שלוש סיבות בסיסיות להשמנת יתר

הגורם התורשתי

בהנחה שליכולת ההפקדה של מוח הביניים יש גבול, נובע מכך שישנן שלוש דרכים שבהן השמנת יתר יכולה לבוא לידי ביטוי. הראשונה היא שיכולת ההפקדה היא נמוכה באופן חריג מלידה. יכולת נמוכה מולדת של מוח הביניים תהיה הגורם התורשתי של השמנת יתר. כאשר התכונה החריגה הזאת קיימת באופן בולט, השמנת יתר תתפתח בגיל צעיר למרות תזונה רגילה; דבר זה יכול להסביר מדוע אחים ואחיות שאוכלים אותו דבר, חלקם סובלים מהשמנת יתר וחלקם לא.

הפרעות אחרות של מוח הביניים

הדרך השנייה שבה השמנת יתר יכולה להתבסס היא הפחתת יכולת ההפקדה, שלפני כן היתה רגילה, בעקבות הפרעה אחרת כלשהי של מוח הביניים. נראה שזה חוק כללי שכאשר מרכז אחד מהמרכזים הרבים של מוח הביניים מתאמץ יתר על המידה, הוא מנסה להגדיל את התפוקה שלו על חשבון מרכזים אחרים.

בגיל הבלות ואחרי סירוס, הורמונים שלפני כן נוצרו בבלוטות המין, לא נמצאים יותר במחזור הדם. כאשר בלוטות המין מתפקדות כהלכה, ההורמונים שלהן בולמים את ההפרשה שגורמת לגירוי שלהן, שמופרשת מהאונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח. כאשר מסירים את הבולמים האלה, האונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח מגדילה במידה עצומה את ההפרשה של הורמונים שמעוררים את בלוטות המין, למרות שהן כבר לא יעילות. בהעדר תגובה מבלוטות המין שלא מתפקדות או לא קיימות, אין דבר שיעצור את האונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח מלייצר עוד ועוד הורמונים כאלה. המצב הזה גורם לעומס עצום על המרכז של מוח הביניים ששולט בתפקוד של האונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח. כדי להתמודד עם העומס הנוסף הזה, נראה שהמרכז מושך עוד ועוד אנרגיה ממרכזים אחרים, כגון המרכזים ששולטים ביציבות הרגשית, במחזור הדם (גלי חום), במרכזי הוויסות האוטונומיים של העצבים, ובמיוחד בבנק השומן הלא כל-כך חשוב.

סוג הסוכרת שנקרא יציב מערב את מרכז ויסות הסוכר בדם של מוח הביניים. מוח הביניים מנסה להתמודד עם העומס החריג הזה, על-ידי כך שהוא מעביר למרכז ויסות הסוכר אנרגיה שנועדה לבנק השומן. כתוצאה מכך, יכולת ההפקדה של שומן יורדת עד לנקודה שהוא נאלץ להתחיל חיסכון קבוע, וכך להתחיל את ההפרעה שאנחנו קוראים לה השמנת יתר. במקרה כזה יש להתייחס לסוכרת בתור הגורם הראשי להשמנת היתר. אבל ייתכן שהתהליך מתרחש הפוך. כלומר, שמרכז השומן שפועל בצורה לקויה או שסובל מעומס יתר, לוקח אנרגיה ממרכז הוויסות של הסוכר. במקרה כזה, השמנת היתר תהיה הגורם לסוג הסוכרת שהלבלב הוא לא הגורם העיקרי שלה. לבסוף, ניתן להניח שבתסמונת קושינג הסימפטומים שדומים להשמנת יתר, נובעים כולם מלקיחה של האנרגיה מבנק השומן של מוח הביניים. האנרגיה נלקחת כדי לתת אותה למרכז ששולט במערכת האונה הקדמית של בלוטת יותר המוח, שמשפיעה על בלוטות יותרת הכליה, שסובלות מעומס יתר.

בין אם השמנת היתר נגרמת כתוצאה מליקוי תורשתי חמור במרכז השומן או מהפרעה אחרת כלשהי במרכז הבקרה של מוח הביניים, אין ספק שההתפתחות שלה לא קשורה לאכילת יתר ובטוח שהיא תתפתח בלי קשר להגבלות תזונתיות. במקרים כאלה הגוף משלים את החוסרים במזון ממאגרי השומן החשובים ומהשומן המבני, דבר שמשפיע לרעה על בריאותו של המטופל.

ריקון בנק השומן

אבל ישנה דרך שלישית שבה השמנת יתר יכולה להתבסס. כאשר מרכז שומן, שאנחנו מניחים שהוא רגיל, נקרא פתאום (והדגש הוא על פתאום) להתמודד עם כמות עצומה של מזון שגדולה מהצרכים המיידיים שלו. במבט ראשון נראה שיש לנו ראיות חותכות לכך שאכילת יתר אחראית להשמנת יתר. בבדיקה נוספת מתברר מהר מאוד שהיחס בין גורם לתוצאה הוא לא כל-כך פשוט. דבר ראשון, אנחנו רק מניחים שהיכולת של מרכז השומן היא נורמאלית. ייתכן, ואפילו קרוב לוודאי שרק אנשים שיש להם נטייה מולדת לכיוון הזה יכולים לסבול מהשמנת יתר בעקבות אכילה מוגזמת.

שנית, בהרבה מהמקרים האלה כמות המזון שהאדם אוכל נשארת זהה, ורק צריכת הדלק יורדת בפתאומיות. למשל במקרים שאתלט נאלץ לשכב במיטה בגלל עצם שבורה, או כאשר גבר שחי חיים מאוד פעילים, פתאום צריך לבלות שעות רבות ליד שולחן הכתיבה במשרד או מול הטלוויזיה בבית. באופן דומה, כאשר אדם שגדל במזג אוויר קר עובר לארץ טרופית וממשיך לאכול כמו קודם, הוא עשוי לפתח השמנת יתר. זה קורה כי בחום השורר שם, הגוף זקוק להרבה פחות דלק כדי לשמור על חום גוף רגיל.

כאשר אדם עובר תקופה ארוכה של מחסור, בין אם היא נובעת ממחלה כרונית, מעוני, מרעב או ממצב החירום של מלחמה, מרכזי הבקרה שלו במוח הביניים מתאימים את עצמם במידה מסוימת לצריכת המזון המופחתת. כאשר התנאים האלה משתנים פתאום והוא חופשי לאכול את כל המזון שהוא רוצה, קרוב לוודאי שדבר זה יהמם את מרכז בקרת השומן שלו.

במהלך מלחמת-העולם השנייה, בסביבות 6,000 פליטים פולנים שסבלו מתת-תזונה חמור ועברו שנים איומות ברוסיה הועברו למחנה בהודו. הם קיבלו שם מגורים נאותים, מנות קרב בריטיות סטנדרטיות וקצת כסף לקנות דברים נוספים. תוך כשלושה חודשים 85% מהם סבלו מהשמנת יתר.

אצל אדם שאוכל מזון גס ולא מעובד, העיכול איטי ורק כמויות קטנות של חומרים מזינים נספגות מהמעיים שלו. כאשר אדם כזה יכול פתאום להשיג מזון מאוד מעובד כגון סוכר, קמח לבן, חמאה ושמן, הדברים האלה מתעכלים ונספגים כל-כך מהר עד שמבול הדלק שמגיע, שחוזר על עצמו בכל ארוחה, יכול בסופו של דבר להכניע את מנגנוני הבקרה של מוח הביניים וכך להוביל להשמנת יתר.

לעתים קרובות ניתר לראות את הדברים האלה אצל אנשים עניים שהפכו לעשירים מספיק כדי לקנות מזון מעובד יקר יותר. הם משמינים למרות שהצריכה הקלורית שלהם נשארת זהה, או אפילו יורדת לעומת קודם.

היבטים פסיכולוגיים

רבות נכתב על ההיבטים הפסיכולוגיים של השמנת היתר. למוח הביניים יש תפקודים רבים. ביניהם גם האינסטינקטים החייתיים הפרימיטיביים שלנו. כמו שבמצבי חירום הוא יכול להעביר אנרגיה ממקום אחד לאחר, נראה שהוא גם יכול להעביר לחץ מאינסטינקט אחד לאחר. לכן, אדם בודד ועצוב, נטול כל נחמה רגשית וכל תחושה של הנאה חוץ מהשבעת רעב וצמא, יכול להשתמש בדברים האלה בתור פורקן ללחצים של אינסטינקטים עצורים, וכך לפתח השמנת יתר. אבל ברגע שזה קורה, שום כמות של פסיכותרפיה או אנליזה, אושר, חברה או סיפוק של אינסטינקטים אחרים לא יתקנו את המצב.

אכילה כפייתית

כמות עצומה של אי-צדק מבוצעת כנגד אנשים שסובלים מהשמנת יתר כאשר מאשימים אותם באכילה כפייתית. אכילה כפייתית היא צורה של סיפוק מסקס שעברה המרה. רוב המטופלים שסובלים מהשמנת יתר לא סובלים מאכילה כפייתית; הם סובלים מרעב אמיתי – רעב אמיתי, מכרסם ומענה – שאין לו שום קשר לאכילה כפייתית. אפילו התשוקה הפתאומית שלהם לממתקים היא פשוט התוצאה של ההתנסות שממתקים, דברי מאפה ואלכוהול ישקיטו את תחושת הרעב מהר יותר מכל סוגי המזונות האחרים. אין לזה שום קשר לאינסטינקט שהומר.

מצד שני, אצל אנשים מסוימים שסובלים מהשמנת יתר אכן מתרחשת אכילה כפייתית, במיוחד אצל נערות בסוף שנות העשרה שלהן ובתחילת שנות העשרים. בגלל שהצורך של אנשים שמנים במזון הוא גדול יותר, זה מגיע בצורה של התקפות ואף פעם לא קשור לרעב אמיתי, עובדה שהמטופלים מודים בה ברצון. הם רק מרגישים תשוקה עצומה לדברים. הם יכולים לאכול קילוגרם שוקולד תוך כמה דקות; אוכל שומני וקר מהמקרר, לחם מעלה עובש, שאריות מכלים מלוכלכים, כמעט כל דבר אכיל נטרף במהירות ובפראות מפחידות.

כמה פעמים יכולתי לצפות בהתקפה כזאת ללא ידיעת המטופל. היא מפחידה ומגעילה, אפילו אם מבינים את המנגנונים הפעילים – שנמצאים לגמרי מחוץ לשליטתו של המטופל. חקירה מדוקדקת לגבי מה יכול היה להביא את ההתקפה, כמעט תמיד חושפת את העובדה שלפניה היה גירוי מיני חזק שלא בא על סיפוקו. המרכזים הגבוהים יותר של המוח חסמו סיפוק יצרים אינסטינקטיבי של מוח הביניים. הלחץ משוחרר דרך ערוץ פרימיטיבי אחר, שהוא סיפוק אוראלי. מניסיוני, הדבר היחיד שירפא את הדבר הזה הוא סקס ללא עכבות. זה תהליך תרפויטי שכמעט אף פעם לא אפשרי. אם הוא היה אפשרי, המטופל היה מאמץ אותו ללא עידוד מקצועי. אבל טיפול כזה לא יפתור בשום אופן את השמנת היתר שמתלווה לבעיה. הוא רק יעורר בעיות חדשות וגדולות יותר, אם ישתמשו בו בתור טיפול.

מטופלים שסובלים מאכילה כפייתית אמיתית הם די נדירים. מניסיוני הם משהו כמו 1% עד 2% מהמטופלים. לטפל בהם בגלל השמנת יתר זאת חוויה קורעת לב. הם מתקדמים מצוין בין ההתקפות. אבל התקפה אחת שמתרחשת במהלך הטיפול, יכולה לבטל כמה שבועות של הטיפול. אין פלא שמטופלים כאלה מאבדים את התקווה. במקרים כאלה גיליתי שפסיכותרפיה יכולה להביא את המטופל להבין במלואם את המנגנונים, אבל היא לא עוזרת לעצור את הבעיה. אולי המתירנות המינית ההולכת וגדלה בחברה תהפוך את האכילה הכפייתית אפילו לנדירה יותר.

קשה להחליט לפני הטיפול אם האדם סובל מאכילה כפייתית או לא. מטופלים רבים שסובלים מהשמנת יתר חושבים שהרצון שלהם לאכול (שמבחינתם אין לו הצדקה) נובע מאכילה כפייתית, בעוד שהוא פשוט צורך רב יותר במזון. הדרך היחידה לגלות היא לטפל באנשים כאלה. אנשים שבאמת סובלים מאכילה כפייתית ממשיכים לסבול מהתקפות כאלה, בעוד שאלה שהם לא אכלנים כפייתיים, אף פעם לא סובלים מהתקפה במהלך הטיפול.

חוסר רצון לרדת במשקל

ישנם מטופלים שמאוד קשורים לשומן שלהם ולא יכולים לשאת את המחשבה לאבד אותו. אם הם אינטליגנטים, פופולאריים ומצליחים למרות המגרעת שלהם, זה מקור לגאווה. כמה בנות שמנות רואות את המצב שלהן בתור הגנה מפני מעורבות ארוטית, שהן מפחדות ממנה. הן מפתחות דפוס חיים שבו להשמנת היתר שלהן יש תפקיד מכריע. הן לא רוצות לשבש את הדפוס הזה כדי להתמודד עם סוג חדש של חיים, שיהיה שונה לחלוטין, אחרי שהגזרה שלהן תהפוך להיות נורמאלית, ולעתים קרובות מאוד מושכת. הן מפחדות שהן ימצאו חן בעיני אנשים – או שיקנאו בהן – בגלל הגזרה שלהן, במקום שהן ימצאו חן בעיניהם בזכות האינטליגנציה או האישיות שלהן.

לחלק מהאנשים יש תחושה שהמשמעות של ירידה במשקל היא לוותר על חלק אינטימי שלהם שהם אוהבים. בהרבה מהמקרים האלה פסיכותרפיה יכולה לעזור, מאחר שהיא מאפשרת לאנשים האלה להסתכל על המצב הזה מתוך מודעות מלאה. בדרך כלל ניתן לראות קשר רגשי לשומן חריג אצל אנשים שהתחילו לסבול מהשמנת יתר בילדות, אבל זה לא בהכרח המצב.

בכל שאר המקרים המקסימום שפסיכותרפיה יכולה לעשות מבחינת טיפול רגיל בהשמנת יתר, הוא להפוך את נטל הרעב וההגבלות הבלתי נגמרות של הדיאטה לקצת יותר נסבלים. מטופלים שהצליחו לבסס העברה ארוטית כלפי הפסיכיאטר שלהם, לעתים קרובות יכולים להתמודד עם הסבל שלהם טוב יותר, כי הם רואים בו מאמץ סודי בשם האהבה.

אז ישנן הרבה דרכים שבהן השמנת יתר יכולה להתחיל, למרות שההפרעה עצמה נובעת תמיד מאותו מנגנון. התפקוד הלקוי של מרכז השומן במוח הביניים, והאחסון של מצבורי שומן חריגים במקומות חריגים. פירוש הדבר הוא שברגע שהשמנת יתר מתבססת, לא ניתן לרפא אותה על-ידי ביטול הגורמים שהביאו אותה מלכתחילה, כמו שלא ניתן לכבות אש על-ידי הרחקת מקור ההתלקחות. לכן דיון על הדרכים השונות שבהן השמנת יתר יכולה להתבסס הוא מועיל מנקודת המבט של מניעה, אבל אין לו שום השלכות על הטיפול במצב שהתבסס. ביטול הגורמים שברור לעין שהם מחמירים את ההפרעה יכול לעכב את התקדמות ההפרעה, או אפילו לעצור אותה, אבל הם אף פעם לא יכולים לרפא אותה.

לא על המשקל לבדו

משקל לבדו הוא לא קריטריון מספק כדי לשפוט אם אדם סובל מהפרעה שאנחנו קוראים לה השמנת יתר, או לא. כל רופא מכיר את האישה הדקיקה שנכנסת למרפאה ומצהירה ברגשנות שהיא נורא השמינה ורוצה לרדת במשקל. הרבה רופאים טובים מגיעים מיד למסקנה שיש להם עסק עם “משוגעת”. אם הרופא עסוק, הוא ייתן לה איזשהו טיפול שטחי. אם יש לו זמן הוא ישקול אותה ויראה לה טבלאות שיוכיחו לה שהיא למעשה סובלת מתת משקל.

מעולם לא שמעתי על אישה שאחת מהפעולות האלה שכנעה אותה. הסיבה היא שמניסיוני האישה כמעט תמיד צודקת, והרופא טועה. כאשר בוחנים מטופלת כזאת בתשומת לב מגלים סימנים רבים להשמנת יתר פוטנציאלית, שעומדת לבוא לידי ביטוי בצורה של עלייה במשקל. המטופלת מרגישה בבירור שמשהו לא בסדר איתה, שמתרחש שינוי עדין בגוף שלה, וזה מדאיג אותה.

ישנם מספר סימנים וסימפטומים שהם אופייניים להשמנת יתר. בהשמנת יתר ברורה כל הסימנים והסימפטומים האלה באים לידי ביטוי. במקרים שבהם השמנת היתר היא רדומה או שרק מתחילה, ניתן למצוא חלק מהם. זה צריך להיות כלל שאם קיימים שניים או יותר מהסימנים הגופניים, צריך להתייחס לאדם בתור מי שזקוק לעזרה מיידית.

סימנים וסימפטומים של השמנת יתר

ניתן לחלק את הסימנים הגופניים לשתי קטגוריות. כאלה שהתפתחו לפני גיל ההתבגרות, והם מראים על גורם תורשתי דומיננטי. וכאלה שמופיעים כאשר הבעיה מתחילה לבוא לידי ביטוי. הסימנים המוקדמים הם שיניים קדמיות עליונות או שיניים חותכות גדולות יתר על המידה, או גומות משני צידי עצם הזנב מעל הישבנים. כאשר הידיים מושטות לפנים עם כפות הידיים כלפי מעלה, פרק היד שבין כף היד למרפק נראה כאילו שהוא פונה בזווית כלפי חוץ מהחלק העליון של הזרוע. אותו דבר חל גם על הגפיים תחתונות. המטופל לא יכול להצמיד את הרגליים מבלי שהברכיים שלו ייגעו אחת בשנייה בחלקן העליון; למעשה, הוא סובל מ-Genu valgum.

ניתן לראות את תחילת המצבור של שומן חריג בצורה של כרית קטנה בדיוק מתחת לעורף, שידועה בלשון הדיבור בתור ‘גיבנת הדוכסית’. יש בליטת שומן משולשת בקדמת בתי השחי כאשר מצמידים את הידיים לגוף. כאשר העור נמתח בעקבות השומן שמצטבר תחתיו, השכבות התחתונות שלו עלולות להיקרע. כאשר הקרעים גדולים וחדשים, הם בצבע סגול, אבל מאוחר יותר הם הופכים לרקמות צלקתיות בצבע לבן. סימני המתיחה האלה, כמו שקוראים להם, בדרך כלל מופיעים אצל נשים בהיריון על הבטן, אבל במקרים של השמנת יתר ניתן בדרך כלל למצוא אותם על החזה, המותניים ולפעמים על הכתפיים. במקרים רבים סימני המתיחה הם כל-כך עדינים עד שהקווים הלבנים העדינים כמעט לא נראים. הם תמיד סימן ודאי להשמנת יתר. למרות שהם עשויים להיות מעטים מאוד בזמן הבדיקה, המטופל בדרך כלל זוכר תקופה בילדות שהוא היה מלא יתר על המידה.

עוד סימן טיפוסי הוא כרית שומן בחלקן הפנימי של הברכיים, מקום שבו אף פעם לא נאספים מאגרי שומן רגילים. יכול להיות קיפול שומן מעל איבר המין וקפל נוסף עשוי להימתח משני צידי החזה, או שיכול להיות גוש שומן רק בין שתי אצבעות. אצל הגבר הצטברות חריגה של שומן בחזה תמיד מצביעה על השמנת יתר, בעוד שאצל האישה החזה בדרך כלל גדול אבל לא תמיד. כמובן שהצטברות של עודפי שומן באזור הבטן, המותניים, הירכיים, בחלק העליון של הזרועות, בסנטר ובכתפיים הם סימנים אופייניים, וחשוב לזכור שכל אחד מהסימנים האלה או אפילו כמה מהם יכולים להיות אצל אדם שהמשקל שלו רגיל מבחינה סטטיסטית; במיוחד אם האדם הזה עושה דיאטה לבד עם כוח רצון מברזל.

ישנם סימנים קליניים נפוצים שמצביעים על קיום הבעיה, אבל רק כאשר הם באים כחלק מהתמונה הקלינית השלמה. סימנים אלה הם: כאבי ראש תכופים. כאבים ראומטיים, בלי שום בעיה ניתנת לאיתור בעצמות. תחושת עצלות או עייפות גופנית ומנטאלית שבדרך כלל מייחסים אותה לנדודי שינה, המטופל אומר שהדבר היחיד שהוא רוצה זה לנוח. התחושה המפחידה של להיות מורעב, ולפעמים חלש מרוב רעב שעתיים-שלוש אחרי ארוחה דשנה. תשוקה בלתי נשלטת לממתקים ולמזון עתיר עמילן, שלפעמים מכריעה את המטופל בצורה די פתאומית ולפעמים היא מוחלפת בתשוקה לאלכוהול. עצירות ועוויתות או רגישות של המעי הגס הם סימנים נפוצים אצל אנשים שסובלים מהשמנת יתר, כמו גם וסת לא סדירה.

אם נחזור שוב לאישה הכחושה שלנו, ניתן לומר ששילוב של הסימפטומים האלה עם כמה מהסימנים הגופניים האופייניים הם ראיות מספקות כדי להתייחס למצב שלה ברצינות. ניתן לשפוט גוף של אדם, גבר או אישה, רק במצב עירום; כל דעה שמבוססת על המראה של הגוף עם בגדים יכולה להיות שגויה לחלוטין. הגעתי למסקנה שחוץ ממטופלים באמת פסיכוטיים, כגון אלה שסובלים מאנורקסיה נרבוזה, לא קיים קיבעון חולני על משקל. עדיין לא פגשתי מטופל שהמשיך להתלונן אחרי שהגזרה שלו חזרה למצב נורמאלי, בעקבות טיפול מתאים.

האישה שסובלת מתת-משקל

אני זוכר מקרה של אישה שנכנסה לחדר הטיפולים שלי בזמן שדיברתי בטלפון. היא התיישבה מול שולחן הכתיבה שלי. כאשר הרמתי את המבט כדי לברך אותה לשלום, ראיתי תמונה אופיינית של תת-משקל חמור. העור היבש שלה היה תלוי ברפיון על עצמות הפנים שלה, הצוואר שלה היה כחוש ועצם הבריח והצלעות בלטו באופן מודגש בין שקעים עמוקים. מיד חשבתי על סרטן והחלטתי לאיזה רופא עמית מבין הרופאים בבית-החולים אני אפנה אותה.

די התרגזתי על העוזרת שלי שלא הסבירה לה שהמקרה שלה לא נמצא בתחום המומחיות שלי. בתשובה לשאלה שלי איך אני יכול לעזור לה, היא ענתה שהיא רוצה לרדת במשקל. ניסיתי להסתיר את ההפתעה שלי, אבל כנראה שהיא הבחינה בכך, כי היא חייכה ואמרה “אני יודעת שאתה חושב שאני משוגעת, אבל חכה רגע”. היא נעמדה והקיפה את השולחן לצד שלי. מתוך מותן מאוד צרה בלטו ישבן וירכיים ענקיים.

בעזרת טכניקה שתתואר בהמשך, השומן החריג על הירכיים שלה הועבר לשאר הגוף שהגיע למצב של תת-משקל אחרי חודשים של דיאטה חמורה. בסופו של טיפול שארך חמישה שבועות, האישה הזאת, שהיתה אישה קטנה, איבדה 21 סנטימטר מהיקף הירכיים שלה. הפנים שלה נראו רעננות וסמוקות, הצלעות שלה לא בלטו יותר והמשקל שלה היה זהה לחלוטין, עד לגרם האחרון, למשקל שהיה לה כאשר היא הגיעה לייעוץ הראשון.

שמן אבל לא סובל מהשמנת יתר

אדם שהמשקל שלו מבחינה סטטיסטית הוא מתחת לממוצע, עשוי לסבול מההפרעה שגורמת להשמנת יתר. באותו אופן, זה אפשרי שאדם יסבול מעודף משקל מבחינה סטטיסטית, ולא יסבול מהשמנת יתר. עבור אדם כזה המשקל הוא לא בעיה. אין לו שום בעיה לרדת או לעלות במשקל כרצונו, והוא לא סובל שום קושי כאשר הוא מקטין את הצריכה הקלורית שלו. הוא שולט במשקל שלו, דבר שהוא לא נכון לגבי אנשים שסובלים מהשמנת יתר. בנוסף, השומן המיותר שלו לא מצטבר באזורים ספציפיים בגוף, כמו שקורה בכל המקרים של השמנת יתר. לכן, לא ניתן להחליט אם מקרה גבולי סובל מהשמנת יתר רק על סמך טבלאות משקל.

 

אהבת? ספר/י לאחרים!
Tags: HCG

No comments yet

רוצה להיות יותר בריא ומאושר?

הירשם אלינו וקבל בחינם גישה מיידית אל
״9 טיפים בריאים שישנו את החיים שלך לטובה״

מלא את הפרטים והתשובה בפנים ...

x