ארכיון

עוגות

הפתרון הראשון והכי חשוב להתקפי זלילה

האם קרה לך פעם שהתחלת לאכול ולא יכולת להפסיק?

או שאולי אכלת דברים שהם גרועים בשבילך, ואתה יודע שהם גרועים, אבל עדיין לא יכולת לעצור את עצמך?

או אולי התחלת קופסת עוגיות ולא יכולת להפסיק עד שהיא היתה ריקה?

זה התקף זלילה בקטן. אולי זאת לא הבעיה הרשמית המפחידה של אכילה כפייתית, אבל עדיין בעיה להרבה אנשים.

היית רוצה לדעת איך למנוע את זה?

עבדתי כתומכת בחברת דיאטה במשך כמה שנים, והטיפ הבא עזר הרבה אנשים. אני מקווה שהוא יעזור גם לך.

הבנת הבעיה זה הצעד הראשון לפתרון

כולנו יודעים שאם עושים דיאטה/עוברים לאורח חיים בריא/שומרים על המשקל וכו’ אסור לאכול סוכר, קמח וכו’.

ושם קבור הכלב, במילה אסור.

ברגע שמשהו אסור, אנחנו מיד רוצים אותו. זה חלק מולד מהמבנה שלנו כבני אדם. זה לא משהו שאפשר לשנות בעזרת רצון ברזל או החלטה.

זה פשוט עובד ככה, נקודה!

אסור =  אני חייב!!!!!!

emoji-1585197_640

 

בנוסף, כולנו מופצצים מכל עבר בפרסומות, מבצעים בסופרמרקטים, קינוחים באירועים ומסעדות, כשבאים להתארח דבר ראשון מגישים כיבוד וכו’.

זה מתקיף אותנו מכל הכיוונים. ככל שאנחנו אומרים לעצמנו אסור, ככה הרצון לדבר גדל ומתגבר עד שזה מגיע לנקודה של סיר לחץ רותח ומתפוצץ.explosion-1615899_640

התוצאה: התקף זלילה.

סיפורים אמיתיים מהחיים

עבדתי במשך כמה שנים בתור תומכת בחברת דיאטות גדולה ושמעתי עשרות סיפורים בדיוק על הנקודה הזאת.

למשל, אישה בזמן דיאטה שהלכה לקנות שוקולד מריר אחד כדי להכין לבת שלה עוגת יום הולדת לגן. בסופרמרקט היה מבצע על מארז של 5, אז היא כמובן לקחה 5. כשהיא הגיעה הביתה היא התיישבה ואכלה את כל ה-5 ואחרי זה פשוט הקיאה.

מישהי שהתקשרה אלי בדמעות לספר לי שבדרך לאוטובוס מהעבודה היא נכנסה למאפיה לקנות לחם למשפחה ופשוט התבלבלה ממבחר העוגיות שהיה שם. היא החליטה לקנות אבל התבלבלה מהמבחר אז בסוף קנתה 4 קופסאות. בדרך הביתה באוטובוס היא סיימה קופסה וחצי מתוכן ואחרי זה הרגישה כל-כך רע שהיא עשתה את זה, עד שהיא זרקה את הנותרות. סכום כולל שנזרק לפח = 70 ש”ח.

מישהו אחר, שהלך למסעדה “על האש” עם חברים, עם ההתכוונות לאכול 2 שיפודי פרגית אבל “מצא את עצמו” (ציטוט מדויק) מזמין 2 שיפודים כבד אווז ומנה צלעות כבש. כששאלתי אותו אם הוא הצליח בכלל לסיים את זה כי זה כל-כך שמן, התשובה שלו היתה “את צוחקת עליי?! ברור שסיימתי את זה! ידעתי שאסור לאכול את זה בדיאטה, אז אם כבר יש לי אני אוכל את זה גם אם איחנק!”. (נשבעת, ציטוט מדויק).

ומהניסיון שלך …

רובנו מכירים לפחות חולה אחד בסוכרת סוג 2, או מישהו עם סוכר גבולי שאסור לו לאכול סוכר, והוא ממשיך לאכול סוכר ואפילו יותר מאשר לפני האבחון.

או מישהו עם כולסטרול גבוה שאוכל את כל מה שאסור.

אני יכולה להמשיך על זה עוד ועוד …

שורה תחתונה, כשמשהו אסור, אנחנו מיד רוצים אותו.

אז איך עוקפים את הבעיה?

פשוט: אין אסור! מותר הכול, אבל במידה.

באמת שלא יקרה שום דבר גרוע אם פעם בכמה זמן תאכל עוגייה אם ממש מתחשק לך. או פרוסת עוגה ביום הולדת או איזה קינוח טעים במסעדה.

ההמלצה שלי היא להכין עוגות ועוגיות בבית. לא לקנות. המוצרים הקנויים מכילים שומן טראנס וכל מיני תוספים שהם לא בריאים לגוף שלנו. מה שמכינים בבית הרבה יותר בריא ופחות בעייתי. אם עוברים לסוגים בריאים של קמח ולסוגים בריאים של סוכר, זה מפחית את הבעייתיות עוד יותר.

אני למשל אופה בבית די קבוע עוגות או עוגיות. אחרי האפייה, 90% מהעוגיות נכנסות לקופסה למקפיא. פעם בכמה זמן, אם לי או לבעלי מתחשק עוגייה אנחנו פשוט מוציאים אחת ואוכלים. שנינו לא חווינו נקודת שבירה כבר כמה וכמה שנים.

מצחיק, בעלי לא אוהב יותר עוגיות שהיו בחוץ. הוא מכניס הכול למקפיא כי לפי דעתו עוגיות קפואות פשוט יותר טעימות. אפילו אצל אמא שלו, אם היא מכינה עוגיות, כשאנחנו מגיעים אליהם הוא דבר ראשון זורק עוגייה או שתיים למקפיא כדי שיהיו לו עוגיות קפואות לקינוח.

בנוסף, מתרחשת תופעה מעניינת: ברגע שזה מותר, כבר לא ממש מתחשק לנו. היו מצבים שעוגיות שאפיתי נשארו במקפיא 3-4 חודשים עד שהן נגמרו.

עוגות אני תמיד אופה רק בתבנית מרובעת, כי אז אפשר לחתוך אותן לקוביות וכמובן לשים במקפיא. שוב, היו מצבים שעוגה נשארה במקפיא אפילו חודשיים לפני שהיא נגמרה. לא מדובר בעוגה גדולה אלא בכמות של תבנית אינגליש קייק.

דרך אגב, אפשר להקפיא הכול – מניסיון – כולל עוגות ספוג, עוגות קרם וכו’. אופים את העוגה בתבנית מלבנית, חותכים לריבועים ומסדרים שכבה בתוך קופסת פלסטיק. חותכים נייר אפייה לפי גודל הקופסה ושמים שכבת הפרדה על העוגה. מסדרים עוד שכבה ושוב שכבת הפרדה עם נייר אפייה. בד”כ הרצועות שנשארות מהגזירה של נייר האפייה מתאימות לשכבת הפרדה שלישית אם מסדרים אותן אחת ליד השנייה. בצורה הזאת הקפאתי הכול וזה פשוט ונוח להוציא ריבוע מהמקפיא.

זה עובד אפילו על ילדים

יש לי ילד בן 3 שלפעמים מבקש ממני עוגייה או עוגה. אני אף פעם לא אומרת לו לא, אלא אומרת לו שקודם אוכלים ארוחת צהריים או ערב ואז עוגייה. ברוב המקרים אחרי האוכל הוא בכלל לא מבקש. הוא סתם היה רעב וחיפש משהו להרגיע את הבטן. ובמקרים שהוא כן מבקש אחרי האוכל, הוא בהחלט מקבל. ואז אני מוצאת בכל מיני פינות חמד בבית חצאי עוגיות.

בגלל שאני לא אומרת לו לא, הוא לא מרגיש צורך להיאחז בעוגייה הזאת בשיניים ובציפורניים. הוא מנשנש ממנה קצת, מניח אותה איפה שהוא נמצא באותו רגע וממשיך בענייניו.

מסקנה סופית

העובדה שמותר, מורידה 50% מהחשק והעובדה שיש וזה זמין מורידה עוד 40%, וה-10 הנותרים … אוכלים עוגייה וממשיכים לחיות.

לאורך השנים יצרתי/ליקטתי כמות מכובדת של מתכוני עוגות, עוגיות וקינוחים.

אני מעלה אותם לאט לאט לבלוג תחת התגית: חטאים קטנים.

התגית הזאת נבחרה בקפידה. אלה באמת חטאים מאוד קטנים וכיפים שמוסיפים טעם לחיים ובמצטבר הם הרבה הרבה יותר בריאים מאשר להגיד לעצמך אסורsamuel-1233415_1280

No comments yet

רוצה להיות יותר בריא ומאושר?

הירשם אלינו וקבל בחינם גישה מיידית אל
״9 טיפים בריאים שישנו את החיים שלך לטובה״

מלא את הפרטים והתשובה בפנים ...

x